בשנות ה 80 ניהול תיקים לאנשים פרטיים נחשב למוצר ששווק רק לעשירון העליון. שוק ההון היה הרבה פחות מפותח בהשוואה להיום עם הרבה פחות מוצרים פיננסים ואפשרויות בחירה.
השחקנים העיקריים היו הבנקים ורוב חברות ניהול התיקים היו בבעלות הבנקים. לגופים פרטיים היה קשה מאוד לחדור את מעטפת המגן של גדודי היועצים שמנעו כמעט כל אפשרות לתחרות.
בעקבות הרפורמה של ועדת בכר שבה נאלצו הבנקים למכור את אחזקותיהם בקופות הגמל וקרנות הנאמנות הלך והתחזק כוחם של בתי ההשקעות הפרטיים.
מוצרים חדשים כגון תעודות סל ומוצרים אלטרנטיביים התפתחו וכיום מגוון האפשרויות העומדות בפני המשקיעים גדול הרבה יותר.
קרנות גידור נחשבות כמוצר פרמיום שמתאים לאלפיון העליון. סכומי הסף לכניסה להשקעות כאלה נעות בדר”כ סביב מיליון ₪ ומעלה ועמידה בדרישות לקוח כשיר של הון עצמי של מיליוני ₪ נזילים וידע בשוק ההון.
לענף קרנות הגידור יש הילה ומוניטין של מוצר שנתפר לעשירים שמנהלים אותו סיירת מטכ”ל של מנהלי ההשקעות בשוק.
למוצר אין הגדרה פורמאלית והוא בעצם קרן השקעות שמתאגדת כשותפות מוגבלת של השותף הכללי ושותפים מוגבלים שהם המשקיעים. המטרה היא להשיא תשואות למשקיעים ע”י שימוש באסטרטגיות מגוונות כמו מכירה בחסר (שורט) שימוש במינוף מכשירים פיננסים כגון מניות אג”ח מטבעות חוזים עתידיים ועוד.
המאפיין העיקרי בענף הם דמי הניהול כאשר הסטנדרט הוא 2 אחוז דמי ניהול ובנוסף דמי הצלחה של 20 אחוז מהרווח. בדר”כ יש בקרנות מנגנון של “סימן מים” שפרושו גביה של דמי הצלחה רק לאחר כיסוי הפסדים משנים קודמות עד לרמה שבה נגבו דמי ההצלחה האחרונים. לדוגמא נניח שקרן גידור גייסה משקיעים בשער 100 ובשנה הראשונה השיאה תשואה נטו לאחר דמי ניהול של 10 אחוזים. דמי ההצלחה יהיו 20 אחוז כלומר התשואה נטו למשקיעים תהיה 8% והשער 108. בשנה לאחר מכן הקרן הפסידה 5 אחוזים והשער ירד ל 102.6. בשנה זו לא נגבים כמובן דמי הצלחה. בשנה השלישית הקרן הרוויחה 12 אחוזים. עד לשער 108 שבו נגבו דמי הצלחה בשנה הראשונה לא יגבו דמי הצלחה. השער למשקיעים לפני דמי הצלחה בשנה השלישית הוא 102.6*1.12 = 114.91. דמי ההצלחה שתגבה הקרן יהיו 20% מסימן המים כלומר 20%* (114.91-108 ) = 1.38% . לכל משקיע מחושב סימן המים בהתאם לשער שבו נכנס להשקעה. בקרנות גידור רבות דמי ההצלחה נגבים מעל משוכה שנקבעת מראש לדוגמא 5%. כל עוד התשואה נטו בניכוי דמי ניהול לא מגיעה ל 5% לא נגבים דמי הצלחה.
קרנות גידור נפוצות מאוד בארה”ב ומאז הקמתם הם עוררו ביקורות והתנגדויות. אחד המתנגדים החריפים לתעשייה זו הוא וורן באפט. באפט טען שהמרווחים העיקריים הם מנהלי הקרנות ושאין הצדקה למודל התגמול שלהם . לטענתו עדיף להשקיע ישירות במדדי מניות מובילים בקרנות סל בעמלות מופחתות מאשר להשקיע בקרנות גידור.
קרנות הגידור בבואם לגייס לקוחות מנסים לשווק את יכולתם לייצר אלפה. אלפה מוגדרת כתשואה העודפת ביחס למדד הייחוס – בנצ’מרק. תשואת השוק מכונה בשוק בטא.
אם קרן גידור ישראלית מתמחה בהשקעה במניות ישראליות אז מדד היחוס יכול להיות לדוגמא מדד ת”א 125. אם לדוגמא המדד יעלה בשנה 10 אחוזים והקרן תרוויח לאחר דמי ניהול 12 אחוז אז האלפה שייצרה הקרן הוא 2 אחוז והבטא היא 10 אחוז.
השאלה הבסיסית שהמשקיעים צריכים לשאול את עצמם היא האם הקרנות מייצרות תשואה עודפת באופן שיטתי מעבר למדדי הייחוס.
התגובה הטיפוסית של מנהלי השיווק בקרנות הגידור למשקיעים היא שצריך להתרכז בתשואה נטו למשקיע לאחר עמלות וכל עוד התשואה גבוהה יותר ממדדי הייחוס ההשקעה מצדיקה את עצמה.
המשקיעים בקרנות הגידור משלמים בעצם דמי ניהול גם על הבטא וגם על האלפא. היות וכיום ניתן לייצר בטא כמעט ללא עליות (דמי הניהול בקרנות סל מובילות הן כמה פרומילים בשנה) חישוב דמי הניהול האפקטיביים על האלפא הוא גבוה מאוד.
נניח שהקרן ייצרה תשואה של 15 אחוז ברוטו מול מדד ייחוס של 10 אחוז. לכאורה מגיעות למנהלי הקרן מחמאות על השאת תשואת יתר. בואו נצלול קצת למספרים.
דמי ההצלחה יחושבו מהתשואה בקיזוז דמי הניהול כלומר 20 אחוז מ 13 אחוז כלומר 2.6 אחוז. התשואה הסופית ללקוח תהיה 15-2-2.6 = 10.4 אחוז.
אם נתעלם מדמי הניהול שזו שאלה גדולה בפני עצמה , נראה שדמי ההצלחה האפקטיביים הם 2.6/5 = 52 אחוז !!!
מצב אבסורדי יותר הוא מצב שבו הקרן משיאה תשואה נמוכה ממדד הייחוס. נניח שמדד הייחוס הניב תשואה של 10 אחוז והקרן השיאה תשואה של 8% ברוטו. הקרן תגבה דמי הצלחה של 20% על 6% כלומר 1.2%. התשואה נטו ללקוחות תהיה בקירוב 4.8%.
הקרן גבתה בעצם דמי הצלחה על ייצור אלפא שלילית למשקיעים.
במחקר שערך אסטרטג המניות של בנק ההשקעות מורגן סטנלי ב 2011 על תעשיית קרנות הגידור בארה”ב מצא שהקורלציה בין מדד HFRI שהוא מדד הבנצ’מרק בתעשיית קרנות הגידור לבין מדד S&P 500 בארה”ב היא 90 אחוז ושהמדד לא מייצר אלפא . במילים אחרות אין סיבה להשקיע בקרנות גידור לעומת השקעה פאסיבית במדד המניות כמעט ללא עלויות.
גם מחקרים מעודכנים יותר מצאו שמאז 2008 היכולת לייצר אלפא צנחה משמעותית.
בשיא המשבר ב 2008 וורן באפט התערב עם מנהל קרנות גידור (פרוטז’ה פרטנרס) על מיליון דולר כי השקעה במדדי המניות של S&P 500 תניב לאורך 10 שנים תשואה גבוהה יותר מהשקעה בקרנות גידור. באפט השקיע בקרן פאסיבית שהשקיע במדד ואילו מנהל קרנות הגידור בחרו ב 5 קרנות גידור. בסוף התקופה התברר כי הקרן הפאסיבית הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 7.1% לעומת תשואה שנתית ממוצעת של 2.2% בקרנות הגידור.
בתעשיית קרנות הגידור בארץ טוענים כי השוק בארץ פחות משוכלל ולכן ניתן להכות את מדדי הייחוס לאורך זמן. כמו תחומים אחרים מדובר במיתוג ושיווק, סמל סטטוס ואריזה יפה שלא תמיד מגובה בתוצאות בהתאם.
