הרצל אמר ” להפסיק לשלם”

lמשבר הקורונה מעמיד במבחן את ה”חוזה החברתי” הלא כתוב בין האזרחים למדינה. החוזה אמור להבטיח זכויות אזרח בסיסיות כגון: בטחון תזונתי, קיום בכבוד, דיור, בריאות, חינוך, השכלה, בטחון סוציאלי, תעסוקה, זכות התאגדות ועוד. המושג “ערבות הדדית” נשמע בתדירות גבוהה בחודשים האחרונים. החל בציבור הצוותים הרפואיים שנמצאים בחזית המאבק בטיפול בחולי קורונה מאושפזים, שוטרים וחיילים , עובדים אחרים שהוגדרו כעובדים חיוניים. 

הוירוס העלה לדיון ציבורי את הטיפול והעזרה הצבאית בתושבי בני ברק שרובם חרדים, לעומת אי השתתפותם בשירות צבאי/לאומי. חוסר היענות ציבורים רבים מקרב המגזר החרדי לקריאות ראש הממשלה וראשי מערכת הבריאות לשמור על ריחוק ולהימנע מהתקהלויות ותפילות המוניות בתחילת המשבר גרר זעם בקרב ציבורים אחרים .

הוראות הסגר והריחוק החברתי שפוגעים במיוחד באוכלוסיית הזקנים, בוצעו ע”י רוב התושבים בצורה מעוררת כבוד. אנשים נמנעו ממפגש עם הקרובים להם ביותר והכל בשם ה “חוזה החברתי”. רבים זעמו כאשר נוכחו לדעת ש”דוגמא אישית” הנה רק סיסמא. ראש הממשלה, נשיא המדינה, וח”כ נוספים עשו לעצמם הנחות ולא קיימו את הוראות הבידוד עם בני משפחה בליל הסדר.

הטיפול המאוחר באוכלוסית הזקנים בבתי אבות בעקבות הידבקויות של אנשי צוות ומקרי מוות רבים, גררה גל של מחאות וזעם בעיקר מצד המשפחות. ההנתערות של גורמים ממשלתיים מקבלת אחריות על הטפול, גרירת רגליים ועיכובים לא מובנים בהחלת בדיקות על הצוותים בבתי אבות מעלה  סימני שאלה קשים לגבי “החוזה החברתי” הלא כתוב שלא מתקיים.

למגזר העיסקי טענות רבות על הטיפול הכושל של הממשלה ומקבלי ההחלטות בחברות עסקיות, עצמאים ועובדים שנפלו בין הכיסאות (בעלי שליטה, עובדים מעל גיל 67 ועוד). חלק מהם קראו למרד מיסים, הפסקת תשלומי שכירות לבעלי הנכסים בטענה שהסגירה נכפתה עליהם, איום בפיטורי עובדים .

בניגוד לרוב השכירים במשק, קיימת קבוצה של עובדים שכמעט ואינה נפגעת מהמצב. רובם עובדי מדינה. שכרם ממשיך להיות משולם. הם אינם מוצאים לחל”ת וכמובן שחרב הפיטורן אינה מונפת עליהם. הפער בינם לבין מגזרים אחרים במשק הולך ומתרחב. הלכידות החברתית נסדקת.

מכירים את המשחק “הרצל אמר”?  הרצל אמר להרים ידים, הילדים מרימים ידים, הרצל אמר לקפוץ על רגל אחת וכו’. משתתף שאינו מקיים את ההוראות נפסל. קריאות להפסיק לקיים חוזים, הפרת הוראות עוצר, הפגנות ללא היתר , תקיפת כוחות ביטחון הן דוגמאות בולטות להפרת המשחק החברתי. 

אנחנו מתקרבים לנקודה מסוכנת שבה אנשים יפסיקו לציית לנורמות המקובלות ולחוזים חברתיים. אנשים רעבים, בעלי עסקים מיואשים, מובטלים וכו’ מרגישים שחוקי המשחק משתנים. 

המילה אנרכיה כבר נשמעת ברשתות החברתיות. על מנת שהמצב לא ימשיך להתדרדר, הממשלה ומקבלי ההחלטות נדרשים לבצע צעדים משמעותיים גם אם כואבים (הגדלת גרעון, עזרה משמעותית לעסקים ולעצמאים. הקלות בסגר , השתתפות בנטל המגזר הציבורי).