ראשית נפתח בפירגון לבלוגרית המכונה הסולידית לאחרונה נחשפתי לבלוג הפיננסי הזה שמלא מכל טוב . ניכר שהכותבת בקיאה היטב בעולם הפיננסי. הבלוג שלה מלא בתובנות והמלצות שחלקן הגדול הוא מה שמכונה GOES WITHOY SAYING”” . הגדלת ההשקעות מגיל צעיר ככל האפשר, מנגנוני השקעה אוטומטים, דגש על חיסכון בעלויות ודמי ניהול , מיצוי מקלטי מס בנכסים נושאי תשואה גבוהה, ביטוח וכו’. היעד הוא כמובן מושג “העצמאות הכלכלית” אותו היא מגדירה כיכולת השתכרות מהון ברמה שתממן את הוצאות המחיה השוטפות ללא עבודה. חופש זה לטענתה הוא הבסיס לכל שאר החרויות ומאפשר לפרוש לפנסיה בגיל צעיר. היא פרשה בתחילת שנות ה 30 שלה לפנסיה.
הסולידית שהיא בעלת השכלה כלכלית ופילוסופית רחבה, מחזיקה בתפיסה הליברטנית שבין היתר דוגלת בהגנה על זכויות קנין , מיסוי נמוך , שמרנות תקציבית, תמיכה בלתי מסויגת בעיקרון השווקים היעילים, צמצום חד של קצבאות והטלת אחריות על הפרט.בבחירות האחרונות הצביעה לפייגלין.
מנגד הבלוג מייצר תמיהות והתנגדויות ובזה גם ייחודו. הכותבת דוגלת בחיים הנראים לרבים מאיתנו כספרטניים (התנגדות לתרבות הצריכה והשפע תוך צמצום הוצאות בדרך דרסטית (מקלחות במים קרים , שימוש במספר חפצים מועט (121), התנגדות גורפת לאשראי צרכני , הסתפקות במועט , בישול עצמי בכמויות ועוד). אם את האג’נדה של מיעוט הוצאות עוד אפשר לעכל הרי שהסולידית מעידה על עצמה שהיא נגד מוסד ההורות (אלהורות) ומונה מספר סיבות נגד שעיקרן , פגיעה בחופש האישי המקודש שלה , מניעת סבל מגידול הילדים , שקט נפשי וכמובן חיסכון בבור ללא תחתית המכונה “גידול ילדים”. – פוסט זה גרר מאות תגובות שחלקן תמך בסולידית וחלקן ניסה לשכנע ש”ילדים זה שמחה” וכדאי שתשנה את דעתה לפני שיהיה מאוחר מדי.
לפני מספר ימים התגלתה אצלי סוג של נזילה בצנרת מהדוד שמש. ביום שבת אחה”צ. האינסטינקט הראשוני היה להזמין מיד אינסטלטור. אחרי שפתחנו קריאה בוואצאפ השכונתי , המליצו לנו בחום לנסות לדחות התיקון למחר כדי לחסוך בעלות הטיפול. הצלחנו לעצור את הנזילה במחיר של סגירת המים החמים. “מילא אמרתי לעצמי , “הסולידית” מתקלחת כל יום במים קרים ואפילו נהנית מזה” . נכנסתי למקלחת ומה אני אגיד לכם, כיף גדול זה לא היה. המקלחת היתה יותר בסגנון של מקלחת צרפתית. למחרת התקנה טופלה (350 ₪ למי שמתענין). המקלחת הבאה הייתה ממש מהנה. מענין איך הסולידית שורדת את הקיץ הלח והמהביל בארצנו.
אני מגדיר את עצמי כבורגני קטן – “שייך למעמד הביניים הגבוה, לבעלי הנכסים וההכנסות הגבוהות יותר בממוצע”. עובד במגזר הפיננסי מזה כ 25 שנה . בניגוד לעמדות הפתיחה שהחזקתי בעבר לגבי כוחות השוק, במהלך השנים התגבשה בי ההכרה שהשווקים רחוקים מלהיות יעילים, מלאים במהמורות (ניגודי עניינם, מידע פנים, טובות הנאה ) ודורשים רמה מסוימת של בקרה ופיקוח רגולטורים.
בתחילת דרכי בשוק המט”ח, הייתי שומע לקוחות מתלוננים על מניפולציות בשוקי המטבע העולמי. אני זוכר שהיית מגחך בשקט. גדלתי וחונכתי על ה “CODE OF CONDUCT ” . הוגנות במסחר ותפיסה שבלתי
אפשרי להטות את השוק לאורך זמן בגלל שאין שחקנים שגדולים על שוק הענקי. לימים במשבר של 2008 נוכחתי לדעת שמניפולציות בשוק המט”ח אפשרי ואף בוצע ע”י סוחרים בבנקים הגדולים בעולם.
בכל מקום שיש כסף , ובשווקים הפיננסים יש בלי סוף כסף, תמיד נמצא מניפולציות, שימוש במידע פנים , עבירות על נהלים ומגבלות והכל בשם אלהי הכסף. השיטה האמריקאית בוול סטריט של בונוסים אישיים ללא קשר לתוצאות הכלליות של הפירמה מחייבת ניהול סיכונים הדוק וקפדני הן מצד הפירמות והן מצד הרגולטורים.
סוחרים שונאים ביורוקרטיה , נהלים, מבקרי פנים ומנהלי סיכונים . הם אוהבים חופש פעולה שיאפשר להם לסחור כאות נפשם . ה P&L (דו”ח רו”ה ) הוא לא הדבר החשוב , הוא הדבר הכי חשוב. בעבר חדרי עסקאות ומסחר היו פרועים. הסוחרים הטובים נחשבו לחצי אלהים וקיבלו בדר”כ גב מהמנהלים.
בעקבות המשבר ב 2008 הוחלה רגולציה כבדה על הבנקים בארה”ב. בנקים החלו לצמצם חטיבות מסחר וסוחרים רבים החלו לנדוד החוצה לגופים פחות מפוקחים (קרנות גידור).
בניגוד לדעתה של הסולידית, אני גורס שהשווקים היעילים זה קונספט תאורטי שלא יכול לפעול בעולם הקפיטליסטי ללא בקרה הדוקה. נוסחאות בונוסים אוטומטיות ללא מגבלות עשויות לסנוור את עיניו של כל סוחר או מנהל השקעות .
אחת הסדרות האהובות עלי (בניגוד לסולידית , אני לא מרבה בקריאת ספרים אלא מתרכז בקריאה של חומר מקצועי שוטף) היא הסדרה מיליארדים העוסקת בסיפורו של בעל חברת גידור שמתמודד עם התובע הכללי באישומים של מידע פנים והרצת מניות. תאוות הבצע המוקצנת בסדרה משקפת את התפיסה בוול סטריט. “תפוס ככל יכולתך”. הנשיא טראמפ שדוגל גם הוא במינימום התערבות ורגולציה פועל להפחית את הפיקוח. המשבר הבא הוא רק שאלה של זמן.
התערבות ממשלתית בתחומי הכלכלה גם היא נחוצה. הפרטה של שירותי בריאות , סיעוד , טיפול בקשישים תביא אותנו במהירות למצב של ארה”ב. עשרות מיליוני אמריקאים נמצאים ללא ביטוח בריאות שאינם יכולים להרשות לעצמם ,ירידה בתוחלת חיים והתמכרות למשככי כאבים.
אין ספק שיש מה לעשות בתחום הביורוקרטיה. המודל צריך להיות אסטוניה. מינימום חיכוך אנושי עם הרשויות כאשר כל הפעילויות תתבצענה באמצעים דיגיטאלים. רישום הערת אזהרה באופן מקוון הוא דוגמא לתהליכים שחייבים להתבצע באופן מיידי כדי ליעל את השירות לאזרחים.
בתור אבא ל 3 ילדים , יש לי ביקורת רבה על מערכת החינוך. אין ספק שההשקעה בתקציב החינוך אינה יעילה ואפקטיבית. בית הספר של היום אינו מתאים לעידן שבו שינויים טכנולוגים מתרחשים בקצבים מהירים שטרם חווינו. יחד עם זאת הפרטה של בתי ספר תביא אותנו שוב למצב דומה לארה”ב. פערים אדירים בין אוכלוסיות מבוססות לאוכלוסיות שוליים. יש להעלות את שכר המורים בצורה משמעותית תוך דרישה להתייעלות של המורים (הגדלת מספר שעות ההוראה, צמצום ימי חופשה ועמידה בסטנדרטים גבוהים של יכולות הוראה (המורים יצטרכו לעבור מבחנים כגון הרצאות פרונטאליות כדי לקבל העלאות בשכר. מורים ידורגו עי התלמידים ומורים עם ציון נמוך מתחת לסף מסוים יודחו).
כרית הביטחון של ביטוח לאומי חייבת להיות מותאמת לרמת הכנסה והון עצמי. לא יתכן שקצבת הכנסה לא תהיה תלוית מקורות הכנסה אחרות. כמו כן יש להחיל חובת דיווח למס הכנסה על כל האזרחים כמו בארה”ב. יכולת לקזז הוצאות מימון (משכנתא, עוזרות בית, מטפלות).
הסולידית דוגלת בדיאטת כסאח להוצאות. צריכה מינימליסטית והשקעה מכסימאלית. לזכותה יאמר שהיא אינה מנסה להפיץ את משנתה. מעטים יכולים לעמוד בסטנדרטים המחמירים שלה.
הטיעון העיקרי שלה לטענה שאם כולם יפעלו כמוה , מחירי המניות של החברות בהן היא משקיעה יצנחו פלאים ,הוא שתמיד נמצא אפשרויות השקעה אלטרנטיביות. בתוככי ליבה היא יודעת שרוב האנשים ימשיכו לצרוך בהיקפים גדולים ולכן היא ממשיכה להשקיע באותה צורה. על אותו משקל ניתן להגיד שאם כולם ישקיעו בתעודות סל אז מחירי תעודות הסל יתנפחו לרמות בלתי סבירות. תמיד ימצאו אנשים שישקיעו באופן אחר בצורה פרטנית וזה היופי בשווקים. ריבוי הדעות. ברגע שכולם חושבים בצורה דומה השווקים זזים באופן חד.
לי באופן אישי קשה להתחבר לקונספט של הסגפנות. אני אוהב לאכול במסעדות , לנסוע לחו”ל ובעיקר אני אוהב את חופשות הסקי (תענוג לא זול בכלל למרות שבשנים האחרונות יש אלטרנטיבות זולות לחובבי הז’אנר). יחד עם זאת מעולם לא לקחתי אשראי צרכני. תמיד חייתי במסגרת יכולת ההכנסה תוך כדי חיסכון לט”א (בעיקר בקרנות השתלמות וחיסכון פנסיוני). אבל גם היום לאחר 25 שנות עבודה אין ביכולתי לפרוש לפנסיה לפי מבחן הון שמבט 300 חודשי הוצאה חודשית ממוצעת.
במהלך עבודתי נתקלתי באנשים שקיבלו הצעות לפרישה מוקדמת בפיצויים מוקדמים. אנשים שעבדו מעל 30 שנה. תנאי הפרישה היו חלומיים וכלכלית ההחלטה הייתה מאוד פשוטה. האנשים התלבטו מאוד אם לפרוש. לעבודה יש משמעות רבה לאנשים. נכון שלא כל יום בעבודה הוא גן עדן ויש הרבה תקופות קשות , בוסים מעצבנים וכו. אנשים באים לעבודה גם בשביל הקשר עם האנשים. הפחד מפני הזמן הפנוי האינסופי , חוסר בתחביבים משתק אנשים לפני שהם יוצאים לפנסיה.
יש אינספור דוגמאות לאנשים ש”עשו את זה” – מכרו חברות בבעלותם ומיד לאחר המכירה התחילו בהקמת חברות חדשות. קל מאוד להישאב לבתי קפה , אימוני כושר ושיחות בטלות. מעטים האנשים שיוצרים לעצמם תוכן ומהות כאשר הם יוצאים משוק העבודה בגיל צעיר.
אני מעריך מאוד אנשים נונקונפורמיסטים כדוגמת הסולידית שלא נשאבים לזרם המוכר של לימודים / עבודה / נישואין/ ילדים. פרופסור כהנמן זוכה פרס נובל לכלכלה וחוקר של תחום האושר גורס שלהיות מאושר צריך הכנסה של 75,000 דולר. (יותר מהסכום ממנו חיה הסולידית). כהנמן טוען שצבירת זיכרונות של חוויות גורמות לאושר יותר מרכישות של מוצרים כגון מכוניות , בתים וכדו’.
חלק גדול מהחוויות המענגנות ביותר בעולם הם בחינם. היופי של הטבע הוא חינם. יחד עם זאת מי שרוב חייו מתרכזים ברדיוס קטן של גבולות המדינה כמו הסולידית מחמיץ חלק מעולם החוויות.
במיפגש בין חיים ספרטאנים והסתפקות במועט עם עצמאות כלכלית לבין חיי בורגנות נוחים ללא עצמאות כלכלית בגיל צעיר אני בוחר באפשרות השניה.
התובנה שכל אחד מאתנו נע על הציר שבו קוטב אחד הוא “סולידית” וקוטב שני הוא “נהנתני” (אבל ניתן להגדיר אותו גם ככבול לעבודה וכיו”ב) מעניינת. החכמתי 🙂